ביהייביוריזם

לפי הגישה ההתנהגותית, מתנהגים, בהתנהגותם משפיעים על סביבתם ובעצם ׳מעצבים׳ את התנהגותם של אלו שבסביבתם – זאת גם אם אלו בסביבתם אינם ׳מודעים׳ לכך. כמו כן, הסביבה משפיעה על התנהגות המתנהגים למשל, באמצעות מילה טובה, חיוך, קשר עין -כמגבירים התנהגות או מנגד גערות וענישה וכו׳ – כמחלישים התנהגות. אז בניגוד לגישות וותיקות יותר – כאלו המבוססות על מודלים קלאסיים (למשל, פרוידאניים) – הבוחנות טראומות בגיל מוקדם יותר כפקטור המשפיע על התנהגות לא ראויה/לא חברתית, בגישה ההתנהגותית וכפי שהיא מונגשת ביצירתיות ובחדשנות עי׳ ד״ר גבריאל כהן, המיקוד הוא ביחסי הגומלין בין המתנהג לסביבה (סביבה זא׳ הורים, אחים, חברים ועוד). יחסי הגומלין אלו משקפים מערך דינאמי בין מתנהגים לסביבתם – מערך שמשתנה בכל עת וכל העת. המקוריות באופן בו ד״ר גבריאל כהן מנגיש את הגישה ההתנהגותית היא בהתבוננות על מערכת יחסי הגומלין השוררת בין מתנהגים לסביבתם ולא רק בהתנהגות המתנהגת וכפי שהיא לעיתים נתפשת עי׳ הסביבה כ ׳בעייתית׳! האסכולה ההתנהגותית של הפסיכולוגיה אינה מתעלמת מטראומות בגיל מוקדם יותר אך מחקרים עכשוויים מראים שוב ושוב שמידת התרומה להתנהגות לא חברתית היא מזערית. והעובדה שאירוע טראומתי כלשהו התרחש בעבר ואין בידי איש מקצוע לשנותו, מייתרת את ההתמקדות באירועים טראומתיים. מנגד, ההשפעה של גורמים סביבתיים על ההתנהגות הינה עצומה. בגישה חדשנית ומתקדמת וכפי שהיא מובאת לעיל, לגבריאל היכולת לקדם ולהתוות למידה רוחבית לרבות כישורים ומיומנויות המשפיעים ומעצבים דפוסי התנהגות המתמקדים גם בהתנהגויות מתנהגים ובסביבתם, מובילים שינוי ומקדמים איכות חיים עשירה ומעצימה.